שאלו גננת מה השעה הקשה ביותר להעברה בשבוע, ויש סיכוי טוב שתקבלו את אותה תשובה: השעה שבה צריך לדבר עם הילדים על רגשות. לא כי היא לא מאמינה בזה. להפך. אלא כי לשבת מול 30 ילדים בני חמש ולשאול "מי רוצה לספר מה מפחיד אותו?" זה מתכון לשקט מביך או לתשובה על דינוזאורים.
שעת כישורי חיים בגן היא לא רשות. משרד החינוך מפעיל בגני הילדים את תוכנית "הכ"חות שבדרך" לחיזוק מיומנויות תוך אישיות, בין אישיות וקוגניטיביות, עם כלים ופעילויות לניהול שיח רגשי, והיא מיועדת ליישום בכל חלל הגן ולאורך כל השנה (המרחב הפדגוגי, משרד החינוך).
הדרישה ברורה. הפער הוא באיך. ובאיך יש תשובה אחת שעובדת עם ילדים בגיל הזה יותר מכל דבר אחר.
למה ילד לא מדבר על עצמו אבל ידבר שעה על ארנב
נסו לשאול ילד בן חמש "איך הרגשת כשכעסת אתמול?" ותקבלו משיכת כתפיים. עכשיו ספרו לו על ארנב שבנה מגדל קוביות, וחבר שלו הפיל אותו. תשאלו מה הארנב מרגיש ומה כדאי לו לעשות, והילד לא יפסיק לדבר.
זה לא טריק. בגיל הגן, המרחק הרגשי שסיפור מייצר הוא בדיוק מה שמאפשר לילד לגעת ברגש. לדבר על עצמו זה מאיים. לדבר על דמות זה בטוח, וכל מה שהילד אומר על הארנב הוא בעצם על עצמו. הסיפור הוא לא קישוט לשעת כישורי חיים. הוא הדלת אליה.
וזה מתחבר לדרישה של משרד החינוך: שיח רגשי לא מייצרים מדף עבודה. מייצרים אותו מסיטואציה שהילדים אכפת להם ממנה.
מודל BASIC Ph בשפה פשוטה
כשמדברים על חוסן בגיל הרך, המסגרת המקצועית המוכרת ביותר בישראל היא מודל BASIC Ph של פרופ' מולי להד, שפותח להתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר. הנחת היסוד שלו: לכל אדם, כולל ילד, יש מגוון ערוצי התמודדות, וכל אחד מפתח את הצירוף הייחודי לו (מכון יסודות).
ששת הערוצים, בתרגום לגן:
- אמונה (Belief). ערכים ומשמעות. "אנחנו משפחה שעוזרת."
- רגש (Affect). ביטוי רגשות: בכי, צחוק, שיום הרגש במילים.
- חברה (Social). תמיכה מחברים ומהקבוצה. "בוא נעשה את זה יחד."
- דמיון (Imagination). משחק דמיוני, סיפור, הומור.
- שכל (Cognition). הבנה, סדר פעולות, פתרון בעיות.
- גוף (Physiology). תנועה, נשימה, הרפיה.
הרעיון בעבודה עם ילדים הוא לזהות את הערוצים החזקים של כל ילד ולעורר אותם, ובהדרגה להרחיב את הרפרטואר לערוצים נוספים. ילד אחד יירגע דרך ריצה בחצר, אחר דרך חיבוק, ושלישי דרך סיפור על דמות שעברה את אותו דבר. אין ערוץ נכון. יש ערוץ של הילד הזה.
ושימו לב מה יושב באמצע הרשימה: דמיון. סיפור הוא לא רק דלת לשיח רגשי, הוא בעצמו ערוץ התמודדות. ילד שממציא סיפור שבו הגיבור מפחד ומוצא פתרון, מתאמן על חוסן.
איך נראית שעת כישורי חיים שעובדת
המבנה פשוט ועקבי: דמות, קושי, שיחה, יצירה.
דמות שהילדים מכירים פוגשת קושי מהחיים שלהם: חבר לא משתף, פרידה בשער הגן, חושך בלילה, אח חדש בבית. עוצרים לפני הפתרון ופותחים שיחה: מה הדמות מרגישה? מה כדאי לה לעשות? כל תשובה של ילד היא הצצה לערוצים שלו. ואז יצירה: הילדים ממציאים את ההמשך, מציירים אותו, משחקים אותו. הפתרון שהילדים המציאו בעצמם נשאר איתם הרבה אחרי שהמפגש נגמר.
על הבסיס הזה בדיוק בנינו את StoryGarden: הילדים יוצרים בעצמם סיפורים מאוירים שבהם הדמויות פוגשות בדיוק את הקשיים האלה, בוחרים איך הדמות מתמודדת ורואים את הסיפור שלהם קם לחיים. הגננת מקבלת כלי מובנה לשעת כישורי חיים, והשיח הרגשי קורה מעצמו, כי הילדים מדברים על הדמויות שלהם.
מה עושים כבר השבוע
- בחרו דמות קבועה אחת שתלווה את שעת כישורי חיים כל השנה. ההיכרות מעמיקה את השיח.
- התחילו כל מפגש מקושי אמיתי מחיי הגן, לא מנושא כללי.
- שאלו על הדמות, לא על הילדים. התשובות יגיעו לילדים לבד.
- תנו לילדים להמציא את הפתרון, גם כשיש לכם אחד טוב יותר.
- עקבו אחרי הערוצים: מי מגיב לתנועה, מי לסיפור, מי לחברים. זו מפת החוסן של הגן שלכם.
שאלה אחת למנהלת מחלקת גיל הרך שקוראת את זה: בכמה מהגנים שלך שעת כישורי חיים היא רגע שהילדים מחכים לו? זה מדד ששווה לבדוק.
